בנסיעתי האחרונה צפונה למילואים, ניצלתי כמה דקות פנויות ועצרתי במקום המזוהה כמערת הרשב"י בפקיעין.
חשבתי שוב על על הסיפור שחז"ל רצו להעביר לנו דרך סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי, והגעתי לכמה מסקנות מעניינות, כל העניין בסיפורו של רשב"י והגלות הכפויה שלו במערה, מסתכם במילה אחת: "ביקורת" או בשתי מילים "העברת ביקורת".
הסיפור של ר' שמעון בר יוחאי מתחיל בדיון על הפוליטיקה המקומית, דמיינו לכם את המצב, שלושה חברים יושבים ביחד ודנים על המצב הנוכחי ואיך ניתן להתייחס להשקעות של הכובש הרומאי בפיתוח של ארץ ישראל.
ר' יהודה מתחיל בלשבח את פיתוח התשתיות שנבנו: "תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות", ר' יוסי שיושב איתם שותק, אנחנו לא יודעים מה דעתו, יכול להיות שהוא באותו הראש של ר' יהודה או יכול להיות שהוא מסכים עם רשב"י, אבל הוא מרסן את עצמו מפני זריקת מילים לאוויר.
ר' שמעון הוא הצד הקיצוני, הוא לא מוכן לראות את התועלת ואת הפיתוח שהרומאים הביאו איתם, הוא עולה באופן מיידי להתקפה וטוען: כל מה שנבנה נבנה לצורך הצרכים, התרבות הזאת היא לא שלנו, אין לנו משהו שאנחנו יכולים לקחת ממנה, ואין לנו הנאה מההשקעות הכלכליות של הרומאים ש"תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס".
באותה השיחה ישב איתם יהודה בן גרים, אשר באופן סובייטי למדי הלך לשלטונות והעביר להם את לשון השיחה שבה נכח.
תגובת הרומאים הייתה חריפה, ר' יהודה שהילל יצ'ופר, ר' יוסי ששתק ולא חיווה את הדעה הנכונה בהתאם לשלטונות יגלה, ורשב"י יוצא להורג.
בעקבות זאת, רשב"י בורח למערה קטנה בפקיעין, וחי בה במשך 12 שנים ארוכות כשהוא ניזון מחרובים וממי המעיין שפרץ במקום.
אבל זה לא סוף הסיפור, לאחר 12 שנים ארוכות, עם מותו של הקיסר הדריאנוס ועלייתו של הקיסר אנטונינוס פיוס, רשב"י יוצא מהמערה, אולם במערה קורה משהו מעניין, השקפתו הקיצונית על העולם ועל האנושות הלכה והקצינה, עד שכל מי שלא חי כמוהם כל מים וחרובים, לא ראוי לקיום, לכן כל דבר של שיגרה שהם רואים הם שורפים במבטם, עד לרמה שיוצאת בת קול האומרת "להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!" (מסכת שבת ל"ג:)
רק שנה לאחר מכן, כאשר רשב"י הצליח להבין שהעולם הוא הרבה יותר מורכב, הוא יכול לצאת מהמערה רק לאחר שיבין את המורכבת של העולם המשלבת בין הקודש לבין החול, בין הבנת התועלת הציבורית לרוע שבתוכו, ולאחר שתוכל להפריד ביניהם, אתה יכול לדעת גם איך למתוח ביקורת.
דוגמה אחרת לגישה כלפי האימפריה הרומית אפשר לראות אצל ר' יהודה הנשיא, במסכת עבודה זרה, מספרים על ר' יהודה הנשיא שהלך לבית המרחץ המוקדש לאלה אפרודיטי, וכאשר שאלוהו לדבר ענה "כשיצא אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלא אומרים, נעשה אפרודיטי נוי למרחץ." (עבודה זרה, פרק ג', משנה ד').
למעשה ר' יהודה אומר כמה דברים, בית המרחץ קדם להקדשה לאלה, אבל מעל הכל, בית המרחץ לא לכבודה של האלה אפרודיטה אלא אפרודיטה היא בסך הכך קישוט לבית המרחץ.
מכאן אפשר לראות שישנן דרכים שונות להסתכל על העולם, ישנן דרכים רבות להעביר ביקורת אבל מעל הכל, לא כל דבר צריך לשלול באופן אוטומטי, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיו התוצאות.
ואם אתם כבר עולים לגליל, זאת הזדמנות טובה להמליץ על סיור קצרצר בפקיעין, המסלול מתחיל בחניה מעל מערת הרשב"י שניתן לזהות בקלות לפי השלט הנמצא בתמונות כאן למטה, משם להמשיך בירידה אל מעיין הכפר והכיכר המרכזית, וממנו בהליכה קצרה של כ3 דקות ניתן להגיע מצד אחד אל האנדרטה לבני העדה הדרוזית שנפלו במערכות ישראל ולבית הכנסת העתיק של פקיעין שהשתמר תודות למרגלית זינאתי.
Comments